מקור משנה נדה ט׳:ב׳
2 אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁעָשׂוּ צְרָכֵיהֶן לְתוֹךְ הַסֵּפֶל וְנִמְצָא דָם עַל הַמַּיִם, רַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַמֵּא, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הָאִישׁ לְהוֹצִיא דָם, אֶלָּא שֶׁחֶזְקַת דָּמִים מִן הָאִשָּׁה:
פירוש עיקר תוספות יום טוב על משנה נדה ט׳:ב׳
2 ג דִּלְבַעְלָהּ לֹא שַׁיָּךְ לְכַתְּחִלָּה וְדִיעֲבַד. וְהָא לֵיכָּא לְמֵימַר דִּלְעוֹלָם בְּאִשָּׁה לְבַדָּהּ, דַּוְקָא בְּדִיעֲבַד, וְהָכָא בִּסְפֵק סְפֵקָא קָא מַשְׁמַע לָן דְּאַף לְכַתְּחִלָּה. דְּוַדַּאי דִּלְכַתְּחִלָּה בִּסְפֵק סְפֵקָא לֹא אִצְטְרִיךְ כְּלָל לְאַשְׁמְעִינַן:
3 ד וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַמֵּא. אֲבָל רַבִּי מֵאִיר מְטַהֵר כְּמוֹ רַבִּי יוֹסֵי. וְאַיְדֵי דִּסְלִיק מֵרַבִּי יוֹסֵי, פָּתַח בּוֹ. גְּמָרָא: